כתיבה עיתונאית בכתבה ממומנת: פירמידה הפוכה ועובדות
איך כותבים כתבה ממומנת בכלים של עיתונאי: העיקר בפסקה הראשונה, עובדות עם מקור, שפה מאופקת וציטוטים מאושרים, בלי להתחזות לדיווח של המערכת.

בקצרה: כתיבה עיתונאית בכתבה ממומנת פירושה לכתוב כמו כתב ולא כמו מודעה: העובדה החשובה ביותר בפסקה הראשונה, לפי מבנה הפירמידה ההפוכה, כל טענה מיוחסת למקור שאפשר לבדוק, פעלים ניטרליים במקום תארים, וציטוטים רק מאנשים אמיתיים שאישרו אותם. הכתבה עדיין פרסומת, וצריכה להיות מסומנת ככזו; הסגנון רק הופך אותה לקריאה ולאמינה יותר.
המדריך מיועד לבעלי עסקים, לכותבי תוכן ולאנשי שיווק שכותבים כתבות לאתרי חדשות, למגזינים ולמקומונים. הוא מתמקד בסגנון עצמו. את המבנה המלא של כתבה, מהכותרת ועד הסיום, תמצאו במדריך המרכזי על מבנה כתבה טובה.
מה כתיבה עיתונאית נותנת לכתבה ממומנת, ומה היא לא
כתבה ממומנת היא לא עיתונות. היא פרסומת מסומנת שכתובה בכלים של עיתונות: סדר ברור, עובדות עם מקור ושפה מאופקת. ההבדל חשוב, כי הסגנון לא אמור לגרום לקורא לחשוב שמדובר בדיווח עצמאי של המערכת. חוק הגנת הצרכן קובע במפורש שהשתתפות של עיתונאי, מגיש או מנחה בפרסומת, בלי הבחנה ברורה בין עבודתו המקצועית לבין הפרסומת, תיחשב פרסומת מטעה.
גם תקנון האתיקה של מועצת העיתונות והתקשורת, בנוסח שאושר בספטמבר 2020, דורש שפרסום באמצעי תקשורת על ידי מי שאינו עיתונאי ילווה בגילוי נאות של תפקידו, עיסוקו או שיוכו הרלוונטי. לכן הכלל הוא פשוט: לוקחים מהעיתונות את שיטת הכתיבה, לא את הסמכות שלה. הכתבה צריכה להיות מסומנת כפרסומת, והיא לא מתחזה לכתבה של המערכת.
בגבולות האלה הסגנון העיתונאי הוא יתרון גדול. קורא שפוגש כתבה מסודרת, עם עובדות שאפשר לבדוק, מתייחס אליה כמידע גם כשהוא יודע שמישהו שילם עליה. קורא שפוגש שפת מבצע מפסיק לקרוא.
מבחן שימושי לכל משפט בטיוטה: האם כתב שמסקר את התחום היה כותב אותו כך? אם המשפט נשמע כמו שלט בחלון ראווה, הוא שייך למודעה. אם הוא מוסר מידע שאפשר לבדוק, הוא שייך לכתבה.
הפירמידה ההפוכה: מהחשוב אל הפרטים
הפירמידה ההפוכה היא השיטה הבסיסית של כתיבת חדשות: המידע החשוב ביותר בראש, ואחריו פרטים בסדר יורד של חשיבות. הפסקה הראשונה עונה על השאלות מי, מה, מתי, איפה ולמה, ככל שהן רלוונטיות. כל פסקה אחריה מוסיפה פרט שמסביר או מרחיב, והרקע ההיסטורי, אם בכלל, מגיע בסוף.
יש לשיטה שתי סיבות טובות. הקורא יכול להפסיק בכל נקודה ועדיין לדעת את העיקר. והעורך יכול לקצר מהסוף בלי לפגוע במשמעות. בכתבה ממומנת שתיהן חשובות: הקוראים לא מחויבים לכם, והאתר עשוי לבקש קיצור.
- השכבה העליונה: מה חדש או מה התשובה, בפסקה אחת.
- השכבה השנייה: הפרטים שהקורא צריך כדי להבין או לפעול, כמו תנאים, מחירים כפי שמופיעים אצלכם, מגבלות ולמי זה מתאים.
- השכבה השלישית: הקשר, השוואה לחלופות וציטוט, אם יש.
- השכבה התחתונה: רקע על העסק ועל ההיסטוריה שלו, ואיפה מוצאים עוד מידע.
הטעות הנפוצה בכתבות של עסקים היא פירמידה רגילה: מתחילים בשנת ההקמה, ממשיכים בצמיחה ומגיעים לחדשות רק בפסקה הרביעית. קחו חברת הובלות שמשיקה שירות אריזה לדירות קטנות. כתבה בסגנון עיתונאי תפתח בשירות עצמו: מה הוא כולל, למי הוא מיועד ובמה הוא שונה ממה שהיה עד עכשיו. ההיסטוריה של החברה תופיע, אם בכלל, בפסקה האחרונה.
פסקת פתיחה לכתבה כזו יכולה להיראות כך: "חברת הובלות מהמרכז מציעה מעכשיו אריזה מלאה של דירות קטנות ביום ההובלה עצמו, כולל פירוק והרכבה של רהיטים. השירות מיועד בעיקר לשוכרים שעוברים בין דירות ואין להם זמן לארוז מראש". שני משפטים, וכל מי שעצר כאן יודע מה חדש ולמי זה מתאים. שם החברה, התנאים והמחיר באים בפסקאות הבאות.
ייחוס: מי אמר, ואיפה זה כתוב
בעיתונות, טענה בלי מקור היא דעה. תקנון האתיקה של מועצת העיתונות קובע שלפני פרסום עיתונאים יבדקו את נכונות המידע מול המקורות המהימנים ביותר, ושדחיפות הפרסום אינה פוטרת מבדיקה. באותו תקנון נקבע שעיתונאים לא יצטטו מידע שכבר פורסם בלי לציין את מקור הפרסום. כתבה ממומנת שמאמצת את שני הכללים האלה נראית אחרת מיד.
- עובדה עם מקור: "לפי נתוני הרשות…", עם קישור לדף שבו הנתון מופיע.
- טענה של העסק: "החברה מציינת ש…", כשהמקור הוא העסק עצמו. כך הקורא יודע מי עומד מאחורי הטענה.
- הערכה: "לפי הערכת החברה", או לא בכלל. מה שלא נמדד לא נכתב כעובדה.
עיתונאים גם מתארכים עובדות. מחיר, מספר סניפים, שעות פעילות או תנאי מבצע משתנים, וכתבה ממומנת נשארת באינטרנט שנים. "נכון לחודש פרסום הכתבה" או תאריך מפורש ליד הנתון חוסכים לקורא אכזבה, ולעסק פנייה כועסת על מחיר שכבר לא קיים.
ייחוס טוב מתאים גם למה שגוגל מתארת: מערכות שנועדו להציג תוכן מקורי, כולל דיווח מקורי, לפני מי שרק מצטט אותו. ובמדריך שלה לתוכן מועיל היא שואלת אם התוכן מספק מידע, דיווח, מחקר או ניתוח מקוריים (Google Search Central). לכתבה ממומנת יש בדרך כלל משהו מקורי להציע: נתון של העסק עצמו, הסבר מקצועי שלא כתוב במקום אחר, או פרט מקומי שרק מי שעובד בשטח מכיר. זה תיאור של מערכות הדירוג, לא הבטחה שכתבה כלשהי תופיע בחיפוש; הסיבה לכללים היא הקורא.
פעלים ניטרליים ומילים שמתארות במקום להמליץ
כתב לא מתלהב. הוא מתאר מה קרה ונותן לקורא להחליט. בכתבה ממומנת זה אומר להחליף כמעט כל תואר שבח בעובדה, וכל פועל טעון בפועל פשוט. השוו:
| ניסוח של מודעה | ניסוח עיתונאי | למה |
|---|---|---|
| "חשפה את הפתרון החדשני" | "הציגה שירות שמאפשר…" | "חשפה" רומז לסוד, "חדשני" לא אומר מה חדש |
| "שירות מדהים במחיר שלא תאמינו" | "השירות כולל… והמחיר מופיע באתר החברה" | הקורא רוצה לדעת מה מקבלים, לא מה להרגיש |
| "הלקוחות משתגעים על…" | אין תחליף, אלא אם יש נתון או ציטוט אמיתי | טענה על לקוחות בלי מקור היא המצאה |
| "פורץ דרך בתחום" | "השיטה שונה מהמקובל בכך ש…" | ההסבר משכנע יותר מהתואר |
אותו עיקרון חל על פעלי אמירה. "אמר", "הסביר" ו"ציין" הם ניטרליים. "הודה", "טען" ו"חשף" נושאים שיפוט, ובכתבה ממומנת הם נשמעים מוזר, כי ברור לקורא שהעסק לא נאלץ להודות בדבר.
כותרת וכותרת משנה בסגנון של חדשות
בכתיבה עיתונאית הכותרת היא תמצית הידיעה, לא סיסמה. היא אומרת מה קרה או מה חדש, בפועל פעיל ובזמן הווה או עבר: "חברת הובלות משיקה שירות אריזה לדירות קטנות" ולא "המעבר שלכם עומד להשתנות". כותרת המשנה מוסיפה את הפרט השני בחשיבותו, למשל למי השירות מיועד, ולא חוזרת על הכותרת במילים אחרות.
שני דברים לא נכנסים לכותרת עיתונאית: סימני קריאה ושאלות רטוריות. שניהם אופייניים למודעות, ועורכים באתרי חדשות מוחקים אותם כמעט תמיד. אם יש לכתבה מספר אמיתי ובדוק, הכותרת היא מקום טוב בשבילו; אם אין, עדיף פועל מדויק על פני תואר.
ציטוטים: רק מאנשים אמיתיים, בהסכמה ובנוסח מאושר
ציטוט טוב מוסיף משהו שעובדה לא יכולה להוסיף: ניסיון, שיקול דעת, קול של אדם. בכתבה ממומנת הוא גם המקום הכי קל לטעות בו. ארבעה כללים מספיקים:
- אדם אמיתי, בשם ובתפקיד. לא "לקוחה מרוצה" ולא "מומחה בתחום" בלי שם. ציטוט שאי אפשר לייחס לאדם מסוים לא נכנס.
- הסכמה מפורשת. האדם יודע שהוא מצוטט, באיזו כתבה ובאיזה אתר.
- נוסח מאושר. שלחו לו את הציטוט כפי שיופיע, ושמרו את האישור.
- קול ולא סיסמה. אל תלטשו את מה שאמר עד שיישמע כמו מודעה. ציטוט שנשמע כמו שפה מדוברת אמין יותר.
עוד הבחנה שעיתונאים מקפידים עליה: עובדות כותבים בגוף הכתבה, וציטוט שומרים לדעה, להסבר או לחוויה. "המחיר כולל התקנה" הוא פרט שמקומו בטקסט. "רצינו שגם מי שגר בקומה רביעית בלי מעלית יוכל לעבור דירה בלי לארוז לבד" הוא ציטוט, כי הוא מסביר למה.
ציטוט אחד או שניים מספיקים לכתבה ממומנת. אם אין לכם ציטוט כזה, אל תמציאו אחד. הכתבה תעבוד בלעדיו, ועורך שמזהה ציטוט מומצא יחשוד גם בשאר הטקסט.
למה כתבה בסגנון עיתונאי מאושרת מהר יותר
לכל אתר יש סגנון ותנאים משלו, ובקטלוג יש כרגע 3,458 אתרים, מאתרי חדשות ארציים ועד מקומונים. מה שמשותף לכמעט כולם הוא שהעורכים מעדיפים טקסט שנראה כמו התוכן שהקוראים שלהם רגילים אליו. כתבה שכבר בנויה כפירמידה הפוכה, עם מקורות ובלי שפת מבצע, דורשת פחות עריכה ופחות סבבים של הערות.
הסגנון לא מחליף את הסימון. הכתבה צריכה להיות מסומנת כתוכן ממומן גם כשהיא כתובה היטב: בכרטיס רואים אם האתר מסמן ובאיזה כיתוב, וכשאין סימון בקשו תווית ברורה. מה כתבה ממומנת עושה לקורא, לאתר ולגוגל מוסבר במדריך על איך עובדת כתבה ממומנת.
מי שלא רוצה לכתוב בעצמו יכול לבחור כותב לפי מבחן קצר במקום תיק עבודות, או להזמין כתיבת כתבה לצד הפרסום.
בשורה התחתונה
לפני שאתם שולחים כתבה לאתר, קראו את הפסקה הראשונה ושאלו: אם הקורא יפסיק כאן, הוא יודע את העיקר? אחר כך עברו על הטקסט עם שלוש שאלות: לכל עובדה יש מקור, כל תואר אפשר להחליף בפרט, וכל ציטוט מגיע מאדם אמיתי שאישר אותו. כתבה שעוברת את שלושתן תיקרא כמו מידע, תעבור עריכה מהר יותר, ותישאר אמינה גם כשהיא מסומנת כתוכן ממומן.
