כניסה / הרשמה

פרסומת סמויה: מה זה, למה זה אסור ואיך נמנעים

החוק, עמדת היועץ המשפטי לממשלה, האכיפה של הרשות להגנת הצרכן וקוד האתיקה של מועצת העיתונות, ומה לדרוש כשקונים כתבה.

10 דקות קריאהחוק וסימון

מסכת תיאטרון לבנה שמכוסה בחלקה בבד אדום כהה, ולידה כרטיס של כתבה

בקצרה: פרסומת סמויה היא תוכן שיווקי שמוצג כאילו אינו פרסומת: כתבה, ידיעה, פוסט או המלצה שמישהו שילם עליהם או קיבל עליהם טובת הנאה, בלי שהקורא יכול לזהות זאת. חוק הגנת הצרכן רואה בפרסומת כזאת פרסומת מטעה גם כשהתוכן עצמו נכון. הדרך להימנע ממנה היא סימון ברור, בתחילת התוכן, במילים שהקורא מבין.

המדריך מיועד למפרסמים שקונים כתבות ממומנות, לסוכנויות ולבעלי אתרים שמפרסמים תוכן שיווקי. הוא מסביר מה החוק אומר, סעיף אחר סעיף, מה עמדת היועץ המשפטי לממשלה, איך הרשות להגנת הצרכן אוכפת, מה קובע קוד האתיקה של מועצת העיתונות, ומה כדאי לדרוש כשקונים כתבה.

זה מידע כללי ולא ייעוץ משפטי. נוסח החוק שמצוטט כאן לקוח מהעתק בוויקיטקסט; את הנוסח הרשמי והמחייב בדקו במאגר החקיקה של הכנסת או באתר gov.il, ובשאלה שנוגעת לעסק שלכם פנו לעורך דין.

מה זה פרסומת סמויה

סקירה של הלשכה המשפטית של הכנסת מתארת פרסום סמוי כהצגה של תוכן שיווקי שלא באמצעות פרסומות נפרדות או הודעות חסות, אלא בשילוב של התוכן השיווקי והסוואתו בתוך תוכן שאינו שיווקי. במילים פשוטות: הקורא חושב שהוא קורא כתבה, והוא בעצם קורא מודעה.

מה נחשב פרסומת? חוק הגנת הצרכן מגדיר «פרסומת» באופן רחב, כך שהיא כוללת גם פרסום שמומן או נתמך בידי גורם מסחרי, או שהמפרסם קיבל בעדו, מראש או בדיעבד, תשלום או כל טובת הנאה אחרת. כלומר, לא רק כסף. מוצר שנשלח במתנה, ארוחה על חשבון הבית או הנחה בתמורה לאזכור עשויים להפוך תוכן לפרסומת.

בעולם משתמשים גם במונח «פרסום טבעי» (native advertising), שמתאר פרסומת שנראית כמו התוכן שסביבה. פרסום כזה אינו אסור כשהוא מסומן; הבעיה מתחילה כשהדמיון לתוכן הרגיל מסתיר שמדובר בפרסומת. איך הרגולטור האמריקאי מתייחס לזה מוסבר במדריך Native Advertising בארה״ב.

הנה כמה צורות נפוצות של פרסומת סמויה:

  • כתבה ממומנת שמעוצבת כמו כתבה מערכתית, בלי כל סימון.
  • «ידיעה» על מוצר חדש שהיא בעצם הודעה של היצרן, מפורסמת בשם המערכת.
  • פוסט של ידוען או משפיען שמציג מוצר, כשאין גילוי על הקשר המסחרי.
  • תגובות ושיחות ברשתות שנראות אותנטיות, אבל נכתבות מטעם חברה.
  • ביקורות של «לקוחות» שאינם לקוחות אמיתיים.

פרסומת סמויה מול תוכן שיווקי מסומן

חשוב להבחין: תוכן ממומן אינו אסור. כתבה ממומנת, פוסט בתשלום או ראיון בחסות הם כלים לגיטימיים. מה שהופך אותם לפרסומת סמויה הוא רק דבר אחד: שהקורא לא יכול לדעת ששולם עליהם.

תוכן מערכתיתוכן שיווקי מסומןפרסומת סמויה
מי מחליט על התוכןהמערכתהמפרסם, באישור האתרהמפרסם
האם שולם או ניתנה טובת הנאהלאכןכן
מה הקורא יודעשזו עבודה עיתונאיתשזה תוכן ממומןחושב שזו עבודה עיתונאית
מעמדעיתונותפרסומת גלויהפרסומת מטעה לפי החוק

כלומר, ההבדל בין כתבה ממומנת חוקית לבין פרסומת סמויה אינו בתוכן, באורך או באיכות. הוא בסימון. אותו טקסט בדיוק יכול להיות זה או זה.

מה החוק אומר: סעיף 7(ג) שורה אחר שורה

סעיף 7 לחוק הגנת הצרכן עוסק בפרסומת מטעה, וסעיף קטן (ג) עוסק במיוחד בפרסומת שלא נראית כמו פרסומת. כך הוא בנוי, לפי הנוסח בויקיטקסט:

פסקה (1): פרסומת שאדם סביר לא יזהה

פרסומת שעלולה להביא אדם סביר להניח שהאמור בה אינו פרסומת, רואים בה פרסומת מטעה, אף אם התוכן שלה אינו מטעה. זו נקודת המפתח: ההטעיה היא בצורה, לא בתוכן. כתבה מדויקת לגמרי על מוצר טוב היא עדיין פרסומת מטעה אם הקורא לא יכול לדעת ששולם עליה.

פסקה (2): פרסומת בצורת כתבה

מי שמפרסם פרסומת בצורה של כתבה, מאמר או ידיעה עיתונאית, בלי לציין באופן ברור שמדובר בפרסומת, רואים בכך פרסומת מטעה, גם כאן אף אם התוכן אינו מטעה. זה הסעיף שנוגע ישירות לכל מי שקונה כתבה ממומנת: הצורה העיתונאית מחייבת ציון ברור.

פסקה (3): עיתונאי שמשתתף בפרסומת

השתתפות של עיתונאי, כולל מגיש, קריין או מנחה, בפרסומת נחשבת פרסומת מטעה אם אין בה הבחנה ברורה בין העבודה המקצועית שלו לבין הפרסומת. כתבה ממומנת שחתום עליה כתב של המערכת, בלי הבחנה כזאת, נכנסת לכאן.

מי אחראי

לפי סעיף 7(א), כשפרסומת מטעה, האחריות חלה גם על מי שמטעמו נעשתה הפרסומת וגם על מי שהביא אותה לפרסום וגרם לפרסומה. לכן אי אפשר להניח שהסימון הוא רק עניין של האתר. גם המפרסם וגם מי שתיווך את הכתבה צריכים לוודא שהיא מסומנת. לסוכנויות ולפרילנסרים שמזמינים כתבות בשם לקוחות, זו נקודה מעשית: הסימון הוא חלק מהעבודה שלכם, לא רק של האתר. ולפי סעיף 7(ה), פרסומת שעלולה להטעות צרכן בישראל נכללת בסעיף בין שנעשתה בישראל ובין שנעשתה מחוצה לה.

למה פרסומת סמויה אסורה

סקירת הכנסת מציגה שני טיעונים מרכזיים. מהצד של הצרכן, פרסום סמוי מטעה את הצופה כי הוא מציג לו תוכן שיווקי כאילו אינו כזה, ומהצד החברתי הוא מערער את אמון הציבור בכלי התקשורת. קורא שמגלה שכתבה שסמך עליה הייתה מודעה מפסיק לסמוך גם על הכתבות הבאות.

יש גם נתונים על כמה קשה לזהות פרסומת מוסווית. מחקר שפרסמה הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן ב-2020 כלל שני ניסויים מקוונים, עם 1,613 ו-626 משתתפים, ומצא ששיעורי הזיהוי של פרסום סמוי בישראל נמוכים. שיעור הזיהוי המלא, כלומר משתתפים שזיהו את כל שלוש הכתבות כפרסומות, עמד על 8% בניסוי הראשון ועל 3% בניסוי השני. החוקרים מציינים גם שלמרות חקיקה מפורשת, באתרים רבים יש בפועל פרסומות שמתחזות לכתבות.

הרשות גם מציינת במחקר שהיא רואה חשיבות רבה בשימוש בביטוי אחד ויחיד לשם גילוי אפקטיבי לצרכנים. כל עוד אין נוסח אחד מחייב, כדאי לבחור מילה שהקורא מכיר ממילא, ולא ניסוח יצירתי שמטשטש את המסר.

המשמעות למפרסם: סימון שנראה לכם ברור לא בהכרח ברור לקורא. לכן הניסוח והמיקום שלו חשובים, וזה בדיוק מה שעמדת היועץ המשפטי לממשלה עוסקת בו.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה: מה נחשב סימון מספק

ב-2020 הגיש היועץ המשפטי לממשלה עמדה בתובענה ייצוגית שעסקה בפוסטים של ידוענים באינסטגרם. העמדה רלוונטית הרבה מעבר לאינסטגרם, כי לפיה החוק חל על כל פרסומת, בלי הבחנה באמצעי או בתבנית. עיקרי העמדה:

מה זה אומר לכתבה ממומנת: לפי ההיגיון של העמדה, הסימון צריך להופיע בתחילת הכתבה, לפני שהקורא מתחיל לקרוא, במילים שהוא מבין. סימון שמופיע רק בסוף הכתבה, או בתגית שהקורא צריך לחפש, אינו ההבהרה בפתח הפרסום שהעמדה מתארת. אין תקנה שקובעת נוסח עברי אחד מחייב; אתרים משתמשים ב«פרסומת», «תוכן שיווקי», «בשיתוף» או «ממומן».

העמדה עסקה בידוענים ובאינסטגרם, אבל אותו היגיון מתאים לכל מקום שבו כתבה ממומנת מופיעה: כשמשפיען משתף כתבה ממומנת על מוצר שהוא מקבל עליו תשלום, כשעסק מקדם את הכתבה בממומן ברשתות, או כשהכתבה מופיעה בניוזלטר. בכל אחד מהמקומות האלה הקורא פוגש את התוכן מחדש, וצריך לדעת מחדש שמדובר בפרסומת.

טעויות שהופכות כתבה ממומנת לפרסומת סמויה

רוב המפרסמים לא מתכוונים להסתיר דבר. הבעיה מתחילה בפרטים קטנים, שבסופם הקורא לא יודע ששולם על מה שקרא:

  • סימון רק בסוף. הקורא מגלה שזו פרסומת אחרי שכבר קרא אותה כעבודה עיתונאית, אם בכלל הגיע לסוף.
  • סימון בשפה אחרת. כתבה בעברית עם תווית באנגלית, או כתבה ברוסית עם תווית בעברית שהקוראים שלה לא קוראים.
  • שיתוף בלי ההקשר. הכתבה מסומנת באתר, אבל הפוסט שמשתף אותה ברשתות מציג אותה כ«כתבו עלינו».
  • ציטוט באתר שלכם. קטע מכתבה ממומנת מוצג בעמוד «בתקשורת» כאילו המערכת בחרה לכתוב עליכם. אם שילמתם, ציינו זאת גם שם.
  • מוצר במתנה בתמורה ל«המלצה». בלוגר או יוצר שקיבל מוצר ומציג אותו כבחירה אישית שלו. לפי הגדרת החוק, טובת הנאה יכולה להפוך את הפוסט לפרסומת.
  • חוות דעת של «מומחה» מטעם החברה. ציטוט של איש מקצוע בלי לציין שהוא עובד בחברה או מקבל ממנה תשלום.

בכל המקרים האלה התיקון פשוט, וכמעט תמיד זול יותר מהבעיה: עוד שורה אחת, ברורה, במקום שהקורא רואה.

אכיפה: מה עשתה הרשות להגנת הצרכן

הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן היא הגוף שאוכף את החוק, והדוח שלה לשנת 2025 מתאר מקרה שנוגע ישירות לפרסום דיגיטלי. לפי הדוח, סוכנות פרסום דיגיטלית יצרה פרסום סמוי באמצעות פרופילים בדויים ו«שגרירות» שפעלו מטעמה ברשתות, כשאין כל גילוי שהן מטעם החברה, במסווה של שיח אותנטי. הרשות קבעה שהסוכנות הפרה את סעיפים 2(א) ו-7(ג) לחוק בנסיבות מחמירות, והטילה עליה עיצום כספי של ₪497,620, לאחר הפחתה.

שני דברים בולטים במקרה הזה. הראשון: האחריות הוטלה על הסוכנות, ולא רק על המותג שבשמו נכתב התוכן. השני: מדובר בפעילות שנראתה כמו שיחה טבעית של אנשים, ולא כמו מודעה. כל מי שמזמין תוכן מטעם עסק, במישרין או דרך סוכנות, צריך להכיר את המקרה הזה. פירוט נוסף נמצא במדריך על האכיפה של הרשות.

מועצת העיתונות: קוד האתיקה ומסלול התלונות

לצד החוק יש גם קוד אתיקה. תקנון האתיקה של מועצת העיתונות והתקשורת, כפי שאושר במליאה בספטמבר 2020, חל על עיתונאים, על כלי תקשורת ועל הבעלים שלהם, ומגדיר כלי תקשורת כך שהוא כולל גם אמצעים אלקטרוניים ודיגיטליים. כמה סעיפים שנוגעים לתוכן שיווקי:

קוד האתיקה אינו חוק, אבל הוא קובע את הנורמות שכלי תקשורת מקצועיים מחויבים להן, ונותן מסלול תלונה כשכלי תקשורת מפר אותן. ההשוואה בין הקוד הנוכחי לבין הנוסח הקודם שלו מופיעה במדריך על קוד האתיקה של מועצת העיתונות.

איך נמנעים מפרסומת סמויה כשקונים כתבה ממומנת

הקונה של כתבה ממומנת הוא מי שהפרסומת נעשית מטעמו, ולכן גם הוא אחראי לסימון. רשימת הדברים שכדאי לוודא לפני הפרסום ואחריו:

  1. סימון בתחילת הכתבה. בכותרת או מיד לידה, לא רק בסוף ולא רק בתגית.
  2. מילים שהקורא מבין. «פרסומת», «פרסום ממומן», «תוכן שיווקי» או «בשיתוף», בשפה שבה הכתבה כתובה.
  3. שם המממן. מחקר הרשות מצא שהוספת שם הגורם המסחרי לגילוי שיפרה באופן משמעותי את יכולת המשתתפים לזהות את הפרסומת. «בשיתוף» עם שם העסק ברור יותר מ«בשיתוף» לבד.
  4. בלי חתימה של כתב המערכת. אם הכתבה ממומנת, היא לא מוצגת כעבודה עיתונאית של כתב.
  5. שיתופים ברשתות. כשהכתבה משותפת בפייסבוק, באינסטגרם או בניוזלטר, הגילוי עובר איתה.
  6. טענות שאפשר להוכיח. חוק הגנת הצרכן מאפשר לממונה לדרוש ממי שמטעמו נעשתה פרסומת להציג ראיות לעובדות שנטענו בה. כתבו בכתבה רק עובדות שיש לכם ראיות להן.
  7. סימון גם בתמונות ובסרטונים. אם הכתבה כוללת סרטון שמופץ גם בנפרד, הגילוי צריך להופיע גם בו.
  8. תיעוד. שמרו את ההזמנה, את הנוסח המאושר וצילום של הכתבה כפי שפורסמה, כולל הסימון.

לכל אתר יש מדיניות סימון משלו. באתרים שמסמנים כתבות ממומנות, הקטלוג מציג מראש את נוסח הסימון («בשיתוף» או «תוכן שיווקי»), והמדריך לפרסום באתרי חדשות מסביר איך כל אחד מהאתרים הגדולים מסמן תוכן שיווקי לפי המדיניות שלו. מה הכתבה הממומנת היא לקורא, לאתר ולגוגל מוסבר במדריך לכתבה ממומנת.

בקטלוג יש 3,458 אתרים. כשליד אתר לא מופיע נוסח סימון, בררו איתו לפני ההזמנה ובקשו שורת סימון ברורה בראש הכתבה, כי לפי סעיף 7(א) שהוזכר למעלה, האחריות לסימון חלה גם עליכם.

מה עושים כשמתחרה מפרסם תוכן שיווקי שאינו מסומן

לפעמים הבעיה היא לא שלכם אלא של מתחרה: כתבה שנראית מערכתית ומשבחת אותו, או פרופילים שממליצים עליו ברשתות. כמה צעדים שאפשר לשקול, בלי להסיק מסקנות משפטיות לבד:

  • תעדו. צילומי מסך עם תאריך, כתובת העמוד, ושמירה של הגרסה כפי שהיא מופיעה.
  • פנו לכלי התקשורת. אם התוכן פורסם באתר חדשות או במגזין, אפשר לפנות לעורך ולשאול אם מדובר בתוכן ממומן.
  • תלונה למועצת העיתונות. אם מדובר בכלי תקשורת, סעיף 22 לתקנון האתיקה קובע מסלול לתלונות על הפרת הקוד.
  • פנייה לרשות להגנת הצרכן. הרשות היא הגוף שאוכף את החוק, כפי שמראה המקרה מהדוח שלה.
  • ייעוץ משפטי. אם הפגיעה בעסק משמעותית, עורך דין יוכל להעריך אילו אפשרויות פתוחות בפניכם.

כדאי גם להיזהר מהאשמות פומביות. פוסט שמאשים מתחרה בהטעיה, לפני שגוף מוסמך בדק את העניין, עלול לפגוע בכם יותר ממנו. השאירו את ההכרעה לגורמים שתפקידם להכריע.

ומה לא לעשות: לא להגיב בפרסומת סמויה משלכם. מה שאסור למתחרה אסור גם לכם, והתיעוד שאספתם נגדו יכול להיאסף גם נגדכם.

להמשך קריאה

המדריכים של אשכול החוק והסימון:

  • Native Advertising בארה״ב: מה ה-FTC דורש, להשוואה.
  • סימון תוכן שיווקי בכתבה: איפה, באיזה נוסח ומה בודקים.
  • הטעיה בפרסומת: טענות שאסור לשים בכתבה.
  • תקנון אתר לתוכן ממומן: מה לקרוא לפני שמשלמים.
  • סימון פרסומת ברשתות: עמדת היועץ המשפטי לממשלה.
  • אכיפה של הרשות להגנת הצרכן: הקנס לסוכנות פרסום.
  • האם גולשים מזהים פרסומת? מה מצא מחקר הרשות.
  • קוד האתיקה של מועצת העיתונות ותוכן שיווקי.
  • אחריות המפרסם על תוכן ממומן: מי עונה על מה שנכתב.
  • ביקורות מזויפות ברשת: למה הן מסכנות את העסק.
  • שילוב מוצר בתוכן: איפה עובר הקו של החוק.
  • אתר שלא מסמן תוכן שיווקי: מה זה אומר עליכם.

בשורה התחתונה

הכלל פשוט גם כשהפרטים מורכבים: אם שילמתם על תוכן, או נתתם טובת הנאה בעבורו, הקורא צריך לדעת זאת מהרגע הראשון. דרשו סימון בתחילת הכתבה, במילים ברורות ובשפה של הכתבה, עם שם העסק; ודאו שהגילוי נשמר גם בשיתופים; ושמרו תיעוד. כך אתם עומדים בדרישות, ושומרים על האמון של הקוראים, שבלעדיו לכתבה אין ערך. בחרו אתרים לפי הקהל, ובדקו בקטלוג את אופן הסימון של כל אחד לפני ההזמנה.

מקורות